דף הבית
כתבות
טורים
דירוגים
אירועים ומסיבות
דף הבית כתבות אלביס מול "החיפושיות"

המלך נגד ארבעת המופלאים

האתר "אתמול" מציע את פרשנותו בדרבי ההשוואתי בין שני ענקי המוסיקה

                     

אז מי היה גדול יותר? ומי השפיע יותר? אלביס פרסלי, מלך הרוקנרול או "החיפושיות", מלכי הפופ? שאלה זו מעסיקה חוגים מסוימים בעולם המוסיקה הפופולארית מזה שנים. לדרבי חוקים משלו, אז גם אנחנו קבענו חוקים משלנו: עשרה פרמטרים להשוואה, בכל פרמטר ניתן לצבור מקסימום של עשר נקודות ובסך הכל מאה נקודות. זה מתחיל צמוד אבל נגמר בהכרעה חד משמעית. ועם מעריצי המחנה המפסיד הסליחה.

1. הקול. למי היה קול טוב ומשמעותי יותר? אלביס הטביע את חותמו על עולם המוסיקה הקלה בעיקר בזכות שני דברים: סגנון ההופעה שלו וגם הקול שלו. תקשיבו ל"תמיד במחשבתי" או לביצוע שלו ל"בדרכי שלי". זה קול שחודר עמוק ישר אל תוך הלב. לצד רוי אורביסון בין הזמרים ואריתה פרנקלין בין הזמרות, זהו ללא ספק הקול המשמעותי ביותר של שנות החמישים והשישים במוסיקה הקלה. לעומתו, לחברי "החיפושיות" היו גם קולות ויכולות הגשה קולית גבוהות ביותר, אבל בין כל הפרמטרים האדירים שהרכיבו את יצירתם המפוארת, הטקסטים והלחנים תמיד יבואו קודם.

אלביס מוביל 10:8.

2. השפעה על הדור שלו\שלהם. אלביס פרח בתוך תרבות מתהווה של רוקנרול עם לפחות 7-8 אמנים בולטים שקידמו את הבשורה המוסיקלית החדשה (ג'ין וינסנט, ג'רי לי לואיס, ריצ'ארד הקטן, אדי קוקראן, צ'אק ברי, ביל היילי, ריקי נלסון וקארל פרקינס). אלביס פעל במקביל אליהם והיה הגורם המוביל בכמות ואיכות החומר שהקליט. הוא הושפע מאמני הריתם והבלוז האמריקאיים והשפיע עליהם ועל דור חדש של מוסיקאים בחזרה. "החיפושיות", לעומתו, היו פורצי דרך באופן חסר תקדים והם אחראים לגל נטול פרופורציות כמעט של עשרות הרכבים בריטיים שניסו ללכת בעקבותם (לחלקם הם אפילו נתנו שירים שכתבו). הם גם הובילו את "הפלישה הבריטית" המפורסמת שהתחילה בשנת 1964, כשהם ועוד לבקות בריטיות רבות אחרות השתלטו על השוק האמריקאי. "החיפושיות" מקבלים ציון מושלם כאן, אלביס רק 8 מתוך 10 נקודות.

ציון מצטבר: אלביס-18, "החיפושיות"-18.

3. כמות להיטים בפסגות מצעדי הפזמונים. נכון לסוף 2006 זה נראה כך: אלביס מוביל 21:17 על "החיפושיות" במצעד הבריטי, אבל צריך לזכור ש-4 שירים של אלביס היו הוצאות מחודשות בשנת 2005 שנועדו לציין 50 שנה לתחילת דרכו המוסיקלית של אלביס. בארצות הברית המצב הפוך: "החיפושיות" כבשו 20 פעמים את ראש המצעד ואלביס עשה זאת רק 17 פעם. בקיצור- תיקו. מכיוון שאין עדיין אף אמן אחר שעשה זאת יותר משניהם, כל אחד מקבל כאן ציון מושלם.

אלביס- 28, "החיפושיות"-28.

4. יצירתיות. כאן התמונה ברורה הרבה יותר: בעוד שאלביס נהנה מחידוש שירים שונים לאורך הקריירה ומשורת כותבים מובילה שעשתה עבורו את העבודה, הרי ש"החיפושיות", לאחר תקופת גיבוש בתחילת הדרך בה חידשו להיטי רוקנרול אמריקאיים, כתבו את כל שיריהם, וזה אומר מילים ולחנים, בעצמם. אלביס-4, "החיפושיות"- 10.

אלביס-32, "החיפושיות"-38.

5. חדשנות. אלביס הביא בשורה גדולה בעיקר לפי התכנון של המנהל שלו, קולונל פארקר, "לשיר שירים של אמנים שחורים לקהל לבן". זו היתה גאונות שיווקית והיא באה הכי מוקדם שאפשר, כלומר בתחילתו של העידן המודרני במוסיקה הקלה (אמצע שנות ה-50). גם ההופעה של אלביס היתה חדשנית, כולל נענוע הירכיים שהקפיץ את העולם (אלו שהיו בעד, כלומר המעריצים, קפצו משמחה; אלו שהתנגדו, בעיקר גורמים שמרניים ודתיים בקהילה האמריקאית, קפצו מרוב זעם). ואלביס גם לקח את תופעת ההערצה למקומות חדשים. על כל אלו מגיע לו קרדיט רב. אבל גם כאן "החיפושיות" מובילים: כמות ואיכות החידושים שהביאו היא חסרת תקדים ולמעשה, לא חזרה על עצמה עד היום אצל אף אמן במוסיקה הפופולארית. חלק קטן מן החידושים שהביאו "החיפושיות": אמנים הכותבים בעצמם ולעצמם את המילים והלחנים לשיריהם (בזאת הם שברו את ההפרדה המקובלת בין כותבים למבצעים); עשרות ניסיונות וניסויים הפקתיים חדשים שהונצחו על התקליטים שהוציאו: הצגת כלים חדשים (שימוש בסיטאר, למשל), הקלטת רעשים, טקסטים וקולות רקע אחרים (ב"תקליט הלבן", למשל) וכולי; הקלטת מחרוזת מוסיקלית המורכבת מקולאז' של קטעים קצרים (מרבית הצד השני של התקליט "אבי רואד"); הקלטת שירים ארוכים יותר מן המקובל והוצאתם לשוק ("היי ג'וד" או "כל מה שאתה זקוק לו זו אהבה" שנמשכו הרבה מעבר לאורך המקובל דאז של בין 3 ל-3.5 דקות לשיר); ועוד ועוד. למעשה, חדשנות הפכה לדבר שבשגרה אצל "החיפושיות". ניקוד מושלם ל"חיפושיות", אלביס מקבל ציון 7.

מחצית הדרך: אלביס-39, "החיפושיות"- 48.

6. כמות שירים קלאסיים. הרשימה ארוכה מאוד אצל כל אחד מן האמנים, אבל "החיפושיות" מובילים בשני פרמטרים. בקטגוריה הראשונה, יותר להיטים שלהם הפכו לקלאסיקות מאשר אצל אלביס: את GOOD LUCK CHARM למשל, של אלביס, לא כל אחד יכול לזמזם, וזה היה להיט גדול שלו. את "רוצה לאחוז בידך" או "אלינור ריגבי" כל אחד מכיר. בקטגוריה השנייה, יותר שירים שלא יצאו כתקליטונים אבל הופיעו באלבומים של "החיפושיות" שרדו את מבחן הזמן בהשוואה לאלביס. באוסף "שירי האהבה של "החיפושיות" למשל יש שירים רבים שלא יצאו כתקליטונים, אבל הם מוכרים וידועים. אצל אלביס, פרט למעריצים השרופים, רובנו מכירים את מרבית הלהיטים הגדולים ולא יותר. בקיצור, העומק הכמותי של שירים קלאסיים גדול יותר אצל ארבעת המופלאים. 10:7 ל"חיפושיות" בקטגוריה הזו.

אלביס-46, "החיפושיות"- 58.

7. סרטי קולנוע. "החיפושיות" כבר בפער של 12 נקודות. האם אלביס יכול להדביק את הפער הזה? בואו נראה. אלביס עשה לעצמו מנהג להופיע בסרטי קולנוע רבים (הוא צילם לפעמים 3-5 בשנה אחת!!!). אבל בדיעבד, היו אלו סרטים חסרי משמעות אמנותית ואלו שימשו רק ככלי ששימר את דמותו ותדמיתו של אלביס במדיה נוספת. את מרבית הסרטים זוכרים בגלל שירי הנושא ולאו דווקא בשל תוכנם. "החיפושיות", לעומת זאת הופיעו במספר מצומצם של סרטים, אבל אלו היו מגוונים יותר, מלאי הומור עצמי ("לילה של יום מפרך", סוג של סרט תיעודי בדיוני) או כאלו שהנציחו את עולמה של הלהקה בנקודת זמן מסוימת ("צוללת צהובה" המצויר שנעשה בהשראת השפעת הסמים שצרכו חברי הלהקה).  "החיפושיות" לוקחים שוב בתוצאה של 7:5.

אלביס-51, "החיפושיות"- 65.

8. אחרי השיא. רובנו זוכרים איך אלביס נראה בשנים האחרונות לקריירה שלו, כלומר במרבית שנות ה-70 (הוא נפטר ב-1977): אמן שהקריירה שלו מאחוריו, עייף וצרכן סמים שדרדרו אותו ואף גרמו לו להשמין. פירוק "החיפושיות", לעומת זאת, גרם לכל אחד מן הארבעה ליצור ולהקליט בעצמו, וכך באו לעולם מספר לא מבוטל של להיטי ענק, בעיקר בשנות ה-70: "להקה במנוסה", "דוד אלברט\אדמירל האלסי", "שירי אהבה מטופשים" ו"צוקי קינטייר", אם להזכיר בודדים של פול מקרטני; "דמיין", "תמו צ'אנס לשלום" ו"אשה", אם לציין בודדים של ג'ון לנון; וגם "אלוהים היקר", "מהם החיים" ו"תני לי אהבה" של ג'ורג' האריסון. 8:5 ל"חיפושיות" כאן והם בדרך לניצחון.

אלביס-56, "החיפושיות"-73.

9. תיאוריות קונספירציה. כשמדובר בשני אמנים כל כך גדולים ומשפיעים, אך טבעי הוא שתתפתחנה להן תיאוריות קונספירציה שונות לאורך הדרך. אצל אלביס מדובר בעיקר בניסיון להכחיש את מותו ב-1977. הצהובונים האמריקאיים חיו שנים רבות מדיווחי אנשים שונים שטענו שראו את אלביס חי ומסיפורים שונים על היעלמות מכוונת שלו בה היו מעורבים כל אחד מן הגורמים הבאים או כולם ביחד: הכנסייה, ה"אף.בי.איי" או המאפיה. שום עובדה לא יכולה לקלקל סיפור טוב. אבל גם כאן ל"חיפושיות" היה סיפור מפתיע, מרתק ודרמטי הרבה יותר: "פול מקרטני מת"?- אותה שמועה מאמצע שנות השישים שטענה כי פול נהרג בתאונת דרכים. מותו והרצון שלא לשבור את נוסחת הפלא המנצחת של "החיפושיות" גרמו לעריכתם של אודישנים למציאת מחליף לפול, ואחד כזה אכן נמצא ומאז הוא למעשה פול מקרטני החדש (שמו במציאות, לפי הטענה המרכזית, הוא בילי שירס, ו"החיפושיות" שרים עליו במעבר בין השיר "סרג'נט פפר" ל"עם מעט עזרה מידידיי" בתקליט "סרג'נט פפר"). הסיפור המופלא הזה לווה בהחבאת רמזים שונים ע"י הלהקה בתוך השירים ובעטיפות התקליטים, דבר שגרם להעצמת השמועה. אני חושב שהקונספירציה הזו ("פול מקרטני מת") טובה ועסיסית יותר מזו של "אלביס פרסלי חי". אלביס-6, "החיפושיות"-8.

אלביס- 62, "החיפושיות"- 81.

10. תרומה לתרבות מוסיקת הפופ. זה קל: ציון מושלם לאלביס וציון מושלם ל"חיפושיות"- שניהם נותרו עד היום אייקונים של המוסיקה הפופולארית, שניהם ממשיכים לייצר הכנסות בעשרות מיליוני דולרים כל שנה מאותם שירים מופלאים של לפני 40 ו-50 שנה ושניהם אוחזים בשיאים רבים מבחינת כמות ואיכות המוסיקה שהקליטו. 10:10 בקטגוריה האחרונה.

ציון סופי מתוך 100 נקודות: אלביס-72, "החיפושיות"-91.    

סקר גולשים

איזה עשור היה המוצלח ביותר לדעתך מבחינת המוסיקה הפופולארית?






תוצאות