דף הבית
כתבות
טורים
דירוגים
אירועים ומסיבות
דף הבית כתבות אחד עשר מי יודע?

אחד עשר מי יודע?
 

קורה לכם שאתם שומעים שיר ברדיו ולא מבינים למה דווקא הוא הפך ללהיט? או להיפך, אתם לא מצליחים להבין איך שירים אחרים שאתם מכירים לא הפכו ללהיטים?

מדי שבוע משחררות חברות התקליטים לשוק שירים חדשים רבים. גורלו של שיר נחרץ, לשבט או לחסד, תלוי באחד או יותר מן הגורמים הבאים: רמת המאמץ שמשקיעה חברת התקליטים בקידום השיר, כמות ההשמעות שהשיר מקבל בתחנות הרדיו, העיתוי בו השיר יוצא לשוק, רמת התחרות הקיימת בשוק בזמן נתון, איכות השיר וגם פקטור "המזל". אבל עם כל אלו, עדיין יש לא מעט "פספוסים" מצד הקהל, כלומר שירים שהיו צריכים להיות להיטים אבל כשלו במצעדים הודות לכמות מכירות מעטה מדי. הנה אחת עשרה דוגמאות (מתוך רבות אחרות) משנות החמישים, השישים והשבעים.

השנה היא 1955, שנת הפריצה הגדולה של הרוקנרול. עדיין, רוב השירים במצעדים היו כאלו של טרום עידן הרוק, כלומר סטנדרטים שלווים יותר אשר כיוונו בעיקר לקהל צרכני מבוגר יותר (מהפכת הרוקנרול כיוונה והצליחה בפנייה לנוער בעיקר). ג'ולי לונדון, זמרת ושחקנית טלביזיה מקליפורניה מקליטה את השיר Cry me a river, הלהיט היחיד שלה והוא מצליח במצעד האמריקאי (מקום 9). שנתיים מאוחר יותר יוצא השיר גם בבריטניה, אבל הוא מגיע רק למקום ה-22 ושוהה במצעד 3 שבועות בלבד. הקהל הבריטי מפספס להיט שקט ויפה שהיה צריך לטפס גבוה יותר.

קופצים חמש שנים קדימה ל-1960. ה-VISCOUNTS, "האצילים" בתרגום חופשי, חמישייה מניו ג'רסי המתמחה בקטעים אינסטרומנטליים, מקליטה את "לילות הארלם", להיט ג'אז ידוע משנת 1940. השיר מגיע רק למקום ה-52 באמריקה (בבריטניה הוא כלל לא צעד). ב-1965 משוחרר השיר לשוק שוב והפעם הוא מצליח קצת יותר ומגיע למקום ה-39. אבל הקהל האמריקאי מפספס נעימה משובחת במיוחד שהגיעה לה להצליח יותר.

טוני בארוז, רוג'ר קוק ורוג'ר גרינאויי היו שלושה יוצרים שהצליחו במיוחד בתחילת שנות השבעים בטרנד שהיה ייחודי בעיקר להם: הם היו מקליטים להיטי פופ באולפן תחת שמות הרכבים וירטואליים, כלומר כאלו שלא התכוונו להופיע בפני קהל עם השירים שלהם. הם כתבו והפיקו, בשיתוף נגני אולפן מזדמנים, מספר להיטי פופ תחת שמות שונים ("מגדלור אדיסון", ה"פיפקינס" ו"המחלקה הראשונה", אם להזכיר רק כמה). הרכב אחר שלהם, "המישורים הלבנים", אחראי לאחד משירי הפופ היותר טובים של הסבנטיז: "כשאתה מלך"- When you are a king. וכן, מדובר בשיר ששלמה ארצי חידש ("מלך העולם"). בבריטניה הגיע השיר רק למקום ה-13 במצעדים השבועיים ב-1971 ובאמריקה הוא לא צעד כלל, למרות ששירים אחרים של ההרכב הזה הצליחו יותר (My baby loves loving). והנה לכם אחד הפספוסים הגדולים של שנות השבעים.

אנגלנד דן וג'ון פורד קולי, מאוסטין,טקסס, היו אחד הצמדים המצליחים ביותר באמריקה באמצע שנות ה-70. הלהיט הגדול ביותר שלהם (מקום שני במצעד שם) היה "אשמח לראות אותך הלילה", שיר מיינסטרים סבנטיזי אמריקאי קלאסי שאף זכה להשמעות רבות בישראל. אבל בבריטניה הוא הגיע רק למקום ה-26 המאכזב. השנה היתה 1976.

לאנדרו גולד, מוסיקאי מקליפורניה, היה להיט גדול ומדליק משני צידי האוקיינוס האטלנטי: "ילד בודד" (1977). שנה מאוחר יותר יצא לשוק Never let her slip away, שנשמע אף הוא כלהיט בטוח. בבריטניה הוא הגיע למקום ה-5 והפך ללהיט הגדול ביותר של גולד שם. אבל דווקא בארצות הברית נכשל השיר לחלוטין ונעצר במקום ה-67 במצעד. הכישלון הזה סתם את הגולל על קריירת הסולו של גולד.

ולנקודה היהודית בסקירה שלנו: דין פרידמן, יוצר מניו ג'רסי, זכה בסתיו 1978 ללהיט ענק במצעד הבריטי עם הבלדה Lucky stars. זמן קצר לאחר מכן הוא שיגר למצעדים בלדה רומנטית נוספת בשם "לידיה", אבל השיר נעצר במקום ה-31 המאכזב והיה צריך להגיע גבוה יותר. באמריקה צעד שיר אחר שלו וגם הוא לא הצליח יותר מדי ("אריאל"). וכך הסתיימה לה הקריירה הקצרה של דין פרידמן במצעדי הפזמונים, וחבל שכך.

הלהיט הבא הגיע למקום ה-15 במצעד האמריקאי ב-1979 וזכה להשמעות רבות גם בארץ. הלהקה הבריטית Sniff and the tears , ששמה תורגם בישראל ל"נושפים ומדמיעים" בתקופה שעוד היו מתרגמים שמות לועזיים לעברית, הצליחה עם הלהיט "מושב הנהג". אבל דווקא במולדתה בריטניה הגיע השיר הקליט הזה רק למקום ה-42.

את ההרכב האמריקאי הבא (מהעיר אתנס שבג'ורג'יה) מכירים בעולם בעיקר בזכות להיט האייטיז Love shack. מדובר ב- "בי 52", כאשר שם הלהקה הוא סלנג לסגנון השיער המיוחד והמיושן של סולניות הלהקה, קייט פירסון וסינדי וילסון. ב-1979 הם הוציאו את השיר הראשון שלהם, אז כהרכב פאנק-רוק, בשם "רוק לובסטר". השיר המיוחד הזה איכזב והגיע רק ל-56 באמריקה ולמקום ה-37 בבריטניה.  תיקון מסוים נעשה ב-1986, כש"רוק לובסטר" הוצא שוב לשוק הבריטי והגיע למקום ה-12. אבל בסוף שנות השבעים נכשל לחלוטין אחד משירי הפאנק היותר מדליקים שהיו.

האמן המפורסם ביותר ברשימה הזו הוא ג'ורג' האריסון. קריירת הסולו שלו לאחר פירוק "החיפושיות" החלה בהצלחה המסחררת של My sweet lord ושירים אחרים, אבל מ-1973 הוא ידע רק הצלחות מינוריות ביותר במצעדי הפזמונים. ב-1979 הוא הוציא לשוק שיר "האריסוני" טיפוסי בשם Blow away והשיר הזה הגיע למקום ה-16 באמריקה. אבל בבריטניה הגיע השיר רק למקום ה-51 ונכשל לחלוטין. השיר הזה כנראה הלך לאיבוד בין שלל להיטי הדיסקו והפאנק של התקופה, למרות שכשיר פופ הוא היה מוצלח ביותר.

שני השירים האחרונים ברשימה שייכים למפיקי הפופ המצליחים ניקי צ'ין ומייק צ'פמן. צ'פמן כתב והפיק, בין השאר, את הלהיט הגדול של EXILE מ-1978 שנקרא Kiss you all over (בלדה שהגיעה למקום הראשון במצעד האמריקאי ושהתה שם ארבעה שבועות, ולמקום השישי בבריטניה). באופן טבעי עבד המפיק עם הלהקה האמריקאית על הלהיט הבא, והפעם שיר בסגנון הדיסקו (במיטב רוח התקופה). שם הלהיט הקליט היה How could this go wrong והשיר הזה הגיע לשוק באביב 1979. התוצאות: מקום 67 בבריטניה ומקום 88 באמריקה. הצניחה הגדולה בהשוואה ללהיט הגדול הקודם עצרה את פעילות ההרכב הזה והחל משנות השמונים הם בחרו להתמקד בהקלטת שירים בסגנון מוסיקת הקאנטרי בלבד.

ולבסוף, דואט הענק של סוזי קווטרו וכריס נורמן (סולן להקת "סמוקי"). קווטרו ו"סמוקי" היו כוכבי על בבריטניה בשנות השבעים וזכו להצלחה מסויימת גם באמריקה. צ'ין וצ'פמן, שעבדו איתם גם בנפרד, כתבו והפיקו להם את אחד משירי הפופ היותר טובים של שנות השבעים- Stumblin' in- והשיר אכן הצליח מאוד באמריקה בשנת 1979(מקום רביעי אבל עם מכירות של למעלה מחצי מיליון עותקים). דווקא בבריטניה, שם יצא השיר לשוק לקראת חג המולד של 1978 (אולי הוא "נבלע" בין שלל הלהיטים שיוצאים שם באופן קבוע בתקופה זו של השנה?) נעצר השיר במקום ה-41. אני זוכר שטוני פיין (רשת ג') שהרבה להשמיע את השיר בתוכניתו "חדש,חדיש ומחודש" אמר שכנראה "יש שירים שגדולים אפילו על המצעד הבריטי" ואני נאלץ להסכים. זהו כנראה אחד מן הפספוסים הגדולים ביותר של שיר פופ בבריטניה בשנות השבעים, אבל כמאמר הקלישאה: "ההפסד כולו שלהם (של הבריטים)".     


סקר גולשים

איזה עשור היה המוצלח ביותר לדעתך מבחינת המוסיקה הפופולארית?






תוצאות