דף הבית
כתבות
טורים
דירוגים
אירועים ומסיבות
דף הבית טורים בעד רדיו אולדיז

בעד רדיו "אולדיז"

(סיפורו של פורמט שידור מצליח בעולם והמלצה לאנשי הרדיו בישראל)


דמיינו לעצמכם תחנת רדיו המשדרת 24 שעות ביממה רק את הלהיטים העבריים והלועזיים הגדולים של שנות השישים והשבעים. "החיפושיות" ואריק אינשטיין, אלביס וקליף בצד צביקה פיק ושלמה ארצי, להקות הקצב הבריטיות מול הלהקות הצבאיות שלנו, דיאנה רוס ו"הסופרימס" ודאסטי ספרינגפילד יחד עם רבקה זוהר ואילנית, "אבבא" ו"בוני אם" וגם "כוורת" ו"שוקולד, מנטה, מסטיק". מעין פורמט רדיופוני ששם את הדגש על הלהיטים של אתמול ומנגן אותם ברצף. פטנט ישראלי? לא ממש, יש לא מעט תחנות רדיו בעולם שזהו הפורמט שלהן. פורמט מצליח? ברוב המקומות אפילו מצליח מאוד, כמו תחנת הרדיו "נוסטלג'יק" בצרפת או תחנת ה"אולדיז" של "סי.בי.אס" בניו יורק אשר במשך 30 שנה הובילה בסקרי ההאזנה בעיר. ואם זה עובד שם, מי מבטיח שזה יעבוד גם כאן? אף אחד, אבל בחינה מדוקדקת של העניין מלמדת ששווה לנסות. יש כאן פורמט מנצח שבארץ לא קיים עדיין.

המילה "אולדיז" מכסה במובנה הקלאסי את הלהיטים הגדולים של שנות החמישים והשישים, כשנקודת ההתחלה של ציר זמן זה  היא עידן הרוקנרול באמצע שנות החמישים בארצות הברית. במשך השנים הורחב מעט הפורמט ע"י תחנות מסוימות בעולם והתווספו אליו גם להיטי שנות השבעים. מאוחר יותר צצו תחנות של 60-70 או 70-80, כלומר וריאציות שונות על אותו פורמט של שירים ישנים. התחנות הנ"ל נולדו כתוצאה מפילוח שיווקי של קבוצות קהלים מבוגרים יותר שהלהיטים הישנים היו אלה שהם גדלו איתם בצעירותם כשהאזינו לרדיו. מכיוון שחלקים גדולים מהמוסיקה העכשווית, כמו ראפ, היפ הופ או רוק כבד מכוונים לקהלים צעירים בעיקר, מנסות תחנות הרדיו הנוסטלגיות לבדל את עצמן ע"י פנייה לקהלים המבוגרים יותר. בחו"ל, כאמור, זה עובד.

בחינה רחבה יותר של שוק הרדיו האמריקאי מלמדת שכל תחנת רדיו מאופיינת בתכנים שלה ופונה לקהלים ברורים. יש תחנה של חדשות ברצף, יש תחנה של TALK (דוגמת "103 אף.אם" שלנו) ויש תחנות המאופינות כל אחת בפורמט מוסיקלי כלשהו: פופ, קאנטרי, "איזי ליסנינג" (מוסיקה רגועה), מוסיקה שחורה וכולי. אין מצב שבו גוף שידור רדיופוני מנסה לפנות לכולם: זה פשוט בלתי אפשרי, הן בשל האפיון של התחנות האחרות והן בשל התחרות האדירה על קהלי היעד. ואם מסתבר שפורמט שידור כזה או אחר לא עובד וסקרי ההאזנה מראים תוצאות חלשות, אזי מחליפים בעלי אותה תחנה את הפורמט ובוחרים פורמט אחר. האפיון הזה מזכיר מאוד מותגים אמריקאיים רבים אחרים מכל תחומי החיים: למשל, כשמישהו נכנס לסניף של "מקדונלדס" או "פיצה האט" הוא יודע בדיוק מה הוא מקבל. כך גם ברדיו: פורמט אחר ברור ומפולח לכל תחנה 24 שעות ביממה (לפעמים קורה ששתי תחנות באותו אזור המשדרות את אותו פורמט, נניח להיטים עכשוויים, מתחרות האחת בשנייה "ראש בראש"). צרכים שיווקיים הם אלו שהולידו למעשה את פורמט ה"אולדיז" באמריקה והתופעה הזו נדדה גם למקומות אחרים בעולם: אם אתה רוצה לשמוע מוסיקה חדשה, אז לא אצלנו; אנו משדרים את הלהיטים הישנים הגדולים ביותר בזה אחר זה.

יש כאלו שישאלו מדוע לא ניתן להסתפק בתוכנית שבועית או אפילו יומית, שהרי זה המצב הנתון כרגע ברדיו הישראלי. גלי צה"ל משדרת את התוכנית המצוינת " לא רוצים אולדיז" בשתיים אחר חצות בלילה שבין שבת וראשון (התוכנית שדני קרפל עורך ומגיש) ו"רדיוס" משדרת תוכנית נוסטלגית עם דגש על שנות השמונים מדי יום ב-12 בצהריים. לכאורה, מי שאוהב "אולדיז" לא מקופח. אבל התשובה לשאלה הזו טמונה בצורך בהתבוננות רחבה יותר על שוק הרדיו בישראל.

בשנים האחרונות מובילות שלוש תחנות רדיו את טבלאות סקרי ההאזנה בישראל: רשת ב' ו"גלי צה"ל" האקטואליות לכל אורך היום ו"גלגל"צ" שהיא מעין תחנה מעורבת של להיטים עבריים ולועזיים עכשוויים עם נגיעות נוסטלגיות קלות (שיר "סבנטיז" ושיר "אייטיז" אחד בממוצע מול כעשרה שירים חדשים או מהשנים האחרונות בכל שעת שידור במשך היום). אחרי שלוש אלו נמצאת רשת ג' שב-1996 עברה לשדר רק מוסיקה ישראלית מכל הזמנים. תחנות הרדיו האחרות, אלו של קול ישראל או האזוריות, משיגות אחוזי רייטינג חד ספרתיים בדרך כלל. מבין אותן תחנות, אלו המשדרות מוסיקה נטו, מנסות בדרך כלל לחקות את "גלגל"צ" ולשדר מיקס מוסיקלי המזכיר מאוד את זה של התחנה המובילה. כלומר נוצר כאן מצב של "אני גם" במקום שיוצר מצב של בידול וגיוון.

השאלה לגבי פורמט ה"אולדיז" אם כן צריכה להיות אחרת: האם הפורמט חזק מספיק בכדי לאפיין טוב יותר את אחת מאותן תחנות אחרות? אני חושב שכן. האם תחנת רדיו כלשהי שתשדר 24 שעות ביממה "אולדיז" תשיג תוצאות האזנה טובות יותר בפנייה לקהלים מפולחים יותר מאשר בפנייה לכולם? זו שאלת מיליון הדולר. אבל צידו השני של המטבע הוא: מה יש לתחנה עם אחוזי האזנה נמוכים יחסית להפסיד? אולי שינוי פורמט לטובת פורמט "להיטי-נוסטלגי" יעשה את ההבדל.   

ההצעה הזו אינה מתייחסת לבעיות האחרות איתן נאלצות להתמודד תחנות הרדיו בישראל (שוק פרסום קשה, פריסת השידור האזורית המוגבלת ועוד) אלא אך ורק לנושא התוכן. יכול להיות שמשם תצמח הישועה. לנו, חובבי הנוסטלגיה, מובטחת בכל מקרה חגיגה של ממש אם מישהו יחליט להרים את הכפפה.



Past Matters
 
 
 
 
 
 
Past

סקר גולשים

איזה עשור היה המוצלח ביותר לדעתך מבחינת המוסיקה הפופולארית?






תוצאות