דף הבית
כתבות
טורים
דירוגים
אירועים ומסיבות
דף הבית טורים פורמט הולך ונעלם?

פורמט הולך ונעלם?

בשנות ה-60, ה-70 וה-80 היה ה"סטנדארד" (standard) פורמט רדיו פופולארי באמריקה. ה"סטאנדארד", או בשמו המלא יותר American Standards, היה פורמט שכלל מוסיקה אמריקאית מן המחצית הראשונה של המאה הקודמת. המיקס המוסיקלי של כל תחנה ששידרה בפורמט הזה כלל שירים אמריקאיים ידועים של גדולי הכותבים כמו ג'ורג' גרשווין, אירבינג ברלין, רודג'רס והאמרשטיין אם להזכיר רק בודדים, שאת שיריהם ביצעו ענקים מוסיקליים כמו בינג קרוסבי, פרנק סינטרה ואחרים. עוד בתפריט: קטעי ג'אז של הדמויות המובילות בתחום, בין אם אינסטרומנטליים או מושרים, קטעים ממחזות זמר בברודווי ומסרטי קולנוע מובילים (להיטים רבים של הכותבים המובילים נכתבו עבור מחזות זמר או סרטי קולנוע) וגם להיטים של אמנים שחורים בולטים (אם כי לא רבים) כמו נט קינג קול, למשל. ולקינוח: כמה משירי חג המולד המפורסמים ביותר, שזכו לעיבודים וגרסאות רבות בהמשך, כמו "חג מולד לבן" ששר בינג קרוסבי וכתב אירבינג ברלין. זה היה למעשה העידן שקדם לעידן בו עוסק האתר הזה (אמצע שנות ה-50, שנות ה-60 וה-70) ובכל מובן אפשרי השפיע ותרם תרומה אדירה לכל מה שבא אחריו, בין אם מילולית או מוסיקלית.

בשנות ה-90 של המאה הקודמת וגם במילניום הנוכחי, נעלם (שלא לומר נכחד) הפורמט הזה מן הרדיו האמריקני המסחרי שעל גלי האתר. הפורמט שרד רק בפלטפורמות דיגיטליות המציעות עשרות תחנות שידור שונות ואשר יכולות להכיל גם אותו. הסיבה להיעלמות הפורמט היא פשוטה: הקהלים שהאזינו לפורמט הנ"ל הם אנשים מבוגרים (גילאי 60 ומעלה) אשר אינם מהווים עוד יעד אטרקטיבי מספיק למפרסמים (הם גם נוטים להאזין לתחנות המשדרות חדשות ואקטואליה או תוכניות דיבורים, Talk Radio). מכיוון שהתחרות על המאזינים בכלל ועל חובבי הרדיו המבוגרים בפרט קשה ביותר, לא נותרו כמעט אנשי עסקים (שהם אלו המקבלים את ההחלטות לגבי איזה פורמט תשדר כל תחנת רדיו אשר בבעלותם) הסוברים שהפורמט העתיק הזה יכול להכניס רווחים לכיסם גם בזמנים המודרניים של ימינו. וכך הולך ונמחק לו פרק מפואר בהיסטוריה של המוסיקה האמריקאית, פרק שהדור הצעיר יותר נחשף אליו פחות ופחות.

הסוגיה הזו מעלה את השאלה האם צפוי גורל דומה לפורמט ה"אולדיז", שהרי אך טבעי הוא שהקהלים שגדלו על המוסיקה הזו הולכים ומתבגרים אף הם. האם יגיע הזמן שהמוסיקה של "החיפושיות", הנשמעת גם בימינו אלה כל כך "צעירה" ומלאת חיים, וכזו ששרדה אופנות חולפות ב-40 השנים האחרונות, תאבד את דרכה לטובת דור חדש שיתעלם ממנה? האם שירים של "האמהות והאבות" או של "הנשרים" הנחשבים ל"סטנדארד האמריקאי" של שנות ה-60 וה-70 יזכו לגורל דומה לו זוכים כיום הלהיטים של שנות ה-30 וה-40 באמריקה? זה נשמע דמיוני משהו, אבל זה עלול לקרות אם הקהלים הצעירים יותר יעדיפו לשמוע, כשהם יגיעו לשנות ה-40 וה-50 של חייהם, את המוסיקה עליה הם גדלו (היפ הופ וראפ למשל). גם הפערים הגדולים בכל מה שקשור להפקות המוסיקליות העוטפות את המוסיקה של היום, יש להן משקל בעניין (לדור הצעיר, ואת זאת אני יודע מ"עדות ראשונה", קשה להאזין למוזיקת ה"אולדיז". המלודיה והמילים, ברוב המקרים, לא מספיקים, ומפריעים להם החסכים בצליל שנשמע להם מיושן מדי). פער הדורות יבוא לידי ביטוי גם בהעדפות המוסיקליות של הדור הבא. לנו יש את שנות ה-60 וה-70. מעניין כמה ואילו להיטים ישרדו בשבילם כשהם יגיעו לגילנו.  



The Tourists


Old Gold

סקר גולשים

איזה עשור היה המוצלח ביותר לדעתך מבחינת המוסיקה הפופולארית?






תוצאות